אהבה בימי קורונה 

חלק 1

דלת המעלית נפתחה ועופר מקומה 5 עמד בתוכה. הוא החזיק ביד אחד כוס קפה מנייר ועם היד השנייה החזיק את הדלת שלא תיסגר. רונית קפאה במקום לכמה שניות. עברה חצי שנה מאז הפעם ההיא שנקלעה לנסיעה במעלית יחד איתו לבד. גם בפעם ההיא הוא החזיק ביד כוס קפה מנייר שהפיצה ריח חזק של קפה מתוך המעלית ועד חדר המדרגות. מתוך ריח הקפה היה אפשר להריח גם את האפטר שייב שלו ששם אחרי מקלחת הבוקר והריח הזה, עשה לה צמרמורת נעימה בגב. הם ירדו יחד 3 קומות, ואז נפרדו. רונית הצטערה שהנסיעה הסתיימה. "יום טוב", היא אמרה. "אגב, אני רונית מקומה 3". "יום נפלא", עופר ענה. "אני עופר מקומה 5", הוא חייך והלך. מאז כל יום מחדש ציפתה למפגש נוסף איתו אבל הוא כאילו נעלם. "אולי עבר דירה?" רונית חשבה. מוזר. פתאום עברה חצי שנה. "את נכנסת או שאני ממשיך לבד?" רונית התעשתה, אבל היתה קצת  מבולבלת. "לא נראה לי שמותר לנו לרדת יחד במעלית גבעתיים הזאת. זה פחות משני מטר ביננו", היא אמרה. "חבל, אבל את צודקת", עופר ענה ונופף עם היד שהחזיקה את הדלת.

  • LinkedIn Social Icon
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram

מפת אתר

הרצאות

© 2021 by Dafna Parchi . כל הזכויות שמורות