לוקאל לג'נד

ג'סיקה היתה הלוקאל לג'נד עד שכריס האכזרי עקף אותה. זה הגיע ללא הודעה מוקדמת. היא גם אף פעם לא הבחינה במה שקורה על הסגמנטים שלה יותר מדי, אבל פתאום זה קרה. "או נוו! יו אר נוט דה לוקאל לג'נד אנימור!" השם של כריס האכזרי קפץ לה מול העיניים והיא לא האמינה. על הסגמנט הכי קשה בשכונה. העלייה של שדרות צ'רלס עד הרמזור של המפטון. איך זה יכול להיות? אני אף פעם לא רואה שם עוד רצים איתי, וזה לא שאני רצה בשעות מוזרות, היא הירהרה. אם היה איזה רץ או רצה שרצים כל כך הרבה, היא היתה מכירה אותם. היא ניסתה להיזכר, מתי בפעם האחרונה ראתה מישהו רץ במסלול שלה.

הסקרנות הכריעה אותה. היא נכנסה לפרופיל של כריס האכזרי ובתמונה הופיעה תמונה של קעקוע, כנראה על הרגל, הצילום היה של "42.2" בגדול, והיה קשה לזהות על איזה איבר הוא נחרט. כולם עושים את זה על הרגל, היא אישרה לעצמה. היא סימנה גם עוקב, בלי לחשוב פעמיים. פשוט שהעיניים שלה יהיו על זה. אבל מה הקטע של כריס האכזרי? אפשר פשוט כריס, לא צריך להתלהב. מעבר על הפעילויות האחרונות שלו הראו, שהוא אכן רץ במסלול מאוד זהה לשלה.

למחרת ג'סיקה יצאה לריצה הקבועה שלה, במסלול הקבוע שלה, בשעה שש וחצי בבוקר. שעה של רצים, איזה מוזר. היא עדיין הירהרה בלוקאל לג'נד החדש. מעניין אם אי פעם אפגוש אותו, ואם אפגוש אותו, האם אדע שהוא - זה הוא? בכל מקרה, היא החליטה להשיב מלחמה. היא ידעה גם בו זמנית, שזה מאוד ילדותי מצידה. לא יודעת מה יש לי, אבל זה מעצבן. אני הייתי הלוקאל לג'נד של שדרות צ'רלס, ואף אחד לא יקח את זה ממני. היא גם ידעה שהיא מגזימה, אם לא יהיה לה כוח? ברור שהבריאות שלה וההרגשה הטובה, חשובים יותר מכל סגמנט. בכל זאת היא החליטה לעלות את הסגמנט של שד' צ'רלס פעמיים. בפעם השנייה היא גם קצת הגבירה. בסיום האימון, היא לא חיכתה אפילו עד שתיכנס הביתה, ולחצה על השעון כבר בכניסה לבניין, כדי לקבל את ההתראה: "יו אר דה לוקאל לג'נד"!

כמה ימים מאוחר יותר, אחרי שאיבדה והשיבה את הכתר לכריס האכזרי כמה פעמים, היא עמדה וחיכתה למעלית, מוכנה לריצה. הדלתות נפתחו והוא עמד שם, גבר שכנראה מוכן לריצה גם כן. טרודה במחשבות על משימות תקועות במשרד, נכנסה למעלית באמירת "בוקר טוב" חלושה. אלא שאז, עיניה נדדו לרגלי הרץ שלידה ולתדהמתה נעצרו על קעקוע זהה לזה של כריס האכזרי. היא הסתכלה עליו, הפעם העיניים שלהם נפגשו.

"כריס?" היא פנתה אליו.

"כן?", הוא ענה, נראה שניסה להיזכר אם הם מכירים מאיזה שהוא מקום. היא לא ידעה מה להגיד ושתקה לרגע ארוך.

"יכול להיות שאתה כריס האכזרי?" אוקיי, זה קריפי מצידי ממש, היא חשבה. מה עובר עליי?

"מה? אמממ, איך את..? כאילו, כן, זה אני", הוא ענה במבוכה. והיא חשבה באותו הרגע, שהוא לא נראה אכזרי בכלל. הוא נראה ביישן ונבוך.

"אתה הלוקאל לג'נד של שדרות צ'רלס! אני מכירה אותך משם", היא אמרה, כדי להפיג את המבוכה. כריס צחק.

"יכול להיות שאת... ג'סיקה?" הוא שאל, ושניהם הרגישו שעכשיו הכל מובן לכולם.

עד שהסתיימה השיחה הם כבר שניהם היו מחוץ לבניין, עם היד על השעון, מוכנים לצאת לריצה.

"אז בואי נרוץ ביחד", כריס הציע, וג'סיקה הסכימה. איזה כיף שיש עוד רצים בבניין, היא חשבה. היא התכוונה לרוץ ימינה, אבל כריס פנה שמאלה.

"אני תמיד מתחיל מתחיל משם", הוא הצביע, ואז הבינה, שהם כבר כמה שבועות רצים בכיוונים הפוכים זה לזו. היא אמרה שלא משנה לה, ודווקא בא לה להכיר מסלולים חדשים בשכונה. הריצה עברה בטוב. הם דיברו וכל אחד קצת סיפר על עצמו. הסתבר שכריס עבר לבניין רק לאחרונה, אבל בעקבות האימונים שלו למרתון, הוא רץ די הרבה עכשיו. זה הסביר לה את העובדה שבמשך שנה היא היתה הלוקאל לג'נד היחידה והבלתי מעורערת, והקילומטראז' הגבוה שלו, הדביק את שלה בשבועות בודדים.

כשהגיעו לשדרות צ'רלס הם התפקעו מצחוק ונאלצו לעבור להליכה לכמה רגעים. הם ניסו לחשוב ביחד מי יהיה אחרי הריצה הזו הניו לוקאל לג'נד אין טאון, והגיעו למסקנה שזה כנראה יהיה כריס. בסוף הריצה שניהם הרגישו, כל אחד עם עצמו שמשהו טוב עומד לקרות.

"רוצה בערב ללכת לאכול בסושי על הפינה?" כריס שאל, רגע לפני שנפרדו.

"בטח, בכיף", היא ענתה.

לשניהם לקח רגע לזהות אחד את השנייה בבגדים רגילים, לא של ריצה. זה עניין מוכר אצל רצים. "את נראית ממש שונה ככה", כריס אמר וחייך.

"גם אתה", ג'סיקה צחקה. "מקווה שזה שונה לטובה".

"לטובה, ברור שלטובה! את נראית יפה מאוד!"

הם ישבו בשולחן זוגי בפינה שקטה בסושיה השכונתית. כל אחד הזמין את המנה שלו ובזמן שחיכו ג'סיקה שאלה, הסקרנות הרגה אותה: "אז למה כריס האכזרי?"

"כן...זה". כריס אמר נבוך. "אל תיראי אותי ככה. עד כיתה ט' חטפתי מכות. הייתי גם שמן וגם חכם. לקח לי הרבה שנים להיפטר מהמשקפיים ומהקילוגרמים העודפים. לאט לאט זה קרה, וכבר רצתי הרבה ואפילו הייתי די טוב בזה. בפעם הראשונה שעשיתי סאב שלוש, אמרתי לעצמי, שהלוואי שאותם ילדים שפוצצו אותי מכות, היו רואים אותי עכשיו. הם לא היו רואים את כריס החנון, הם היו רואים את כריס האכזרי. וזהו, אהבתי את זה, אז אני משתמש בכינוי הזה לפעמים". אפשר היה להבחין בעיניים הנוצצות של כריס, ובדמעה הזולגת של ג'סיקה.

"זה סיפור מרגש מאוד", היא אמרה, "ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים".

"ומה הסיפור שלך?" "שלי?"

"למה את רצה?"

לקח לה לרגע לענות על זה. אף אחד אף פעם לא שאל אותה. תמיד הריצה נראתה לאחרים איזה תחביב לא ברור שלה. סתם רצה, לא מגיעה לשום מקום. "אני מרגישה שאני חיה. שאני מסוגלת. שאני שווה משהו. אין לי סיפור עמוק יותר מידי על זה... אז, זהו, פחות או יותר". היא אמרה, נבוכה.

"זה דווקא עמוק מאוד. הבעיה שאנשים שלא רצים לא יכולים להבין את זה", הוא אמר לה, והיא חייכה.

בשבועות שהגיעו אחר כך כמעט ולא יצא להם לרוץ ביחד. לג'סיקה היה פרויקט גדול במשרד ששאב אותה לגמרי, וכריס טס לכנס בחו"ל. היא עקבה בסטרבה איך הוא נהיה לוקאל לג'נד באיזה אגם מסתורי ונידח בוינה. ובזמן שהוא לא היה, היא הוכתרה כלוקאל לג'נד בפער ענק ממנו.

יום אחרי שחזר הם נפגשו לריצה, אחרי הרבה זמן שלא נפגשו. ג'סיקה התרגשה מאוד אבל ניסתה ללא להראות את זה. כריס התרגש גם כן והשתדל לא להיראות נלהב מדי. בגלל הנסיעה הארוכה של כריס והעובדה שנחת לפנות בוקר, הם קבעו לריצת ערב. "אני אוהבת לרוץ בערב לפעמים, אין את הלחץ של הבוקר של להספיק לעבודה". גם כריס חשב ככה, ושניהם יכלו להאריך את הריצה קצת יותר, ולקחת את הפנייה לאגם ולהינות מתצפית יפה של השקיעה. הם עצרו את השעון ונעמדו כדי להתסכל על השקיעה היפה שמולם, בלי להגיד שום דבר.

"אז איך זה להיות לוקאל לג'נד?" כריס שאל, הפר את הדממה, והתקרב אליה. היא צחקה.

"אני מרגישה שיש לי הרבה כוח בידיים, לא יודעת מה לעשות" כריס צחק, העיניים שלו נצצו כשהסתכל עליה. "תיראה איזה שקיעה יפה", היא חזרה להיות רצינית. "כל השאר זה שטויות".

"את כל-כך צודקת, ג'סיקה", הוא אמר. "טוב, נמשיך?"

כריס וג'סיקה קבעו פעמיים בשבוע לרוץ ביחד, היא בקצב הקבוע שלה ובשבילו היו אלה ריצות התאוששות קלות מאוד. אחרי שבועיים-שלושה ג'סיקה הבחינה שכריס לא רץ יותר על שד' צ'רלס והיא תמיד נשארת הלוקאל לג'נד של הסגמנט. באחת הריצות ג'סיקה שאלה אותו, מה קרה שהוא הפסיק לרוץ בשד' צ'רלס. "מה קרה? אתה לא רוצה להיות יותר הלוקאל לג'נד?" כריס נעצר, עצר את השעון וג'סיקה לא הבינה מה קרה פתאום. היא עצרה את השעון גם כן. הוא הסתובב אליה ואמר לה: "את הלוקאל לג'נד שלי, ואני לא רוצה להחליף אותך".